הכל על נייר

סרטון איך מייצרים נייר

http://www.mbpha.co.il/production_1.html

הספר הירוק

נייר- ההתחלה הנייר, כפי שאנו מכירים אותו היום, יוצר לראשונה בסין לפני כ- 1,900 שנים. קדם לנייר חומר אחר שנקרא פפירוס, אשר יוצר על ידי המצרים הקדמונים מרקמות ספוגיות של צמח. הרקמות נחתכו לפסים דקים ונכבשו או הודקו, על ידי חבטות, לגיליונות דקים. הנייר הקדום שמקורו בסין, יוצר מסיבים שהושרו במים, עיסת הסיבים סוננה במסננת ויובשה. אחרי הייבוש נותר סבך של סיבים שהיווה את גיליון הנייר. עד עצם היום הזה, העיקרון של ייצור סבך מסיבים ומים וייבושו לגיליון, משמש את הייצור בתעשיית הניר. עם זאת, כמות מסוימת של נייר באיכות גבוהה מיוצרת עדיין ביד, בשיטה הזהה כמעט לזו שהייתה נהוגה בשעתה בסין. אומנות יצור הנייר התפשטה באיטיות מסין והגיעה לאירופה בשנת 1150 לספירה בערך. מפעל הנייר הראשון הוקם בבריטניה בשנת 1490. ייצור הנייר בגיליונות בודדים נמשך כל השנים בתהליך של כתישת סמרטוטים, ניקוז של סבך הסיבים ממים על גבי רשת תיל, כבישת הגיליונות וייבושם. כדי להכשיר גיליונות אלה לנייר כתיבה ודפוס ולמנוע את התפשטות הדיו בעת הכתיבה או ההדפסה, עבר הנייר תהליך של מריקה, כלומר ציפוי בחומר דביק ("סייזינג" בלעז.)

התפתחות תהליך ייצור נייר במכונה המהפכה התעשייתית הביאה לשימוש נרחב יותר באנרגיית הקיטור, לגידול האוכלוסייה, להרחבת הפעילות המסחרית ולשיפור של רמת ההשכלה. כל אלה הביאו לצריכה מוגברת של ספרים, עיתונים וחומר מודפס אחר. במקביל, חל גידול מהיר בצריכת הנייר, שכדי לספקו, הוחל במאה ה-18 בניסיונות לייצר נייר במכונה. בשנת 1799 נבנתה מכונה לייצור נייר על ידי לואיס רוברט בצרפת. דגם ממנה מוצג במוזיאון למדע בלונדון. מכונה זו לא פעלה בהתאם לציפיות, אך סללה את הדרך להצלחה. הרעיון נוצל על ידי שני אחים, הנרי וסילי פורדרינייר, אשר יחד עם המהנדס בריאון דונקין, בנו באנגליה בשנת 1803 את מכונת הנייר הראשונה, שיצרה גליל של נייר רציף. בשנת 1820, המציא קורמפטון תהליך של ייבוש רציף של גליל הנייר. כך נסללה הדרך לתהליך של ייצור המוני של נייר. האמצעים והמאמץ שהושקעו בפיתוח ובבניה של מכונת הנייר היו כה גדולים, עד שהביאו את האחים פורדרינייר לסף של פשיטת רגל. אולם המכונה זכתה להצלחה ועקרונות פעולתה עדיין תקפים במכונות שבשימוש של מפעלי הנייר המודרניים. כיום, מכונות עצומות ומהירות מאוד מייצרות נייר בגלילים רציפים. אולם, באופן בסיסי, עיקרון פעולתן זהה לזה שהומצא על ידי הסינים. השינויים שחלו היו במהירות ובנפח התפוקה וכן בגיוון של סוגי הנייר והקרטון המיוצרים.

חומרי גלם- התפתחות הסטורית מחסום נוסף בדרך לסיפוק הצריכה הגוברת של הנייר הייתה העובדה, שעדיין השתמשו בסמרטוטים, חבלים ישנים, מפרשים וכדומה כחומר הגלם. קצב הספקתם של הבגדים הבלויים לא הדביק את הדרישה הגוברת של תעשיית הנייר לסמרטוטים. לכן, היה על יצרני הנייר לחפש חומרים חליפיים. עוד בשנת 1719, שמו לב לכך, שהצרעות בונות את הקן שלהן מנייר שיצרו מעץ. אולם רק בשנת 1800 הצליח יצרן הנייר הבריטי לייצר נייר מסיבי עץ. התהליך פותח במשך המאה ה- 19, בתחילה על ידי כתישה מכנית ומאוחר יותר באמצעים כימיים, עד שלבסוף הפך העץ לחומר הגלם העיקרי ליצור הנייר. חומרי הגלם העיקריים היום הם סיבי עץ ונייר פסולת ממוחזר. נוסף לכך, משתמשים בסיבים אחרים, בדרך כלל יחד עם סיבי העץ, בעיקר לייצור ניירות בעלי תכונות מיוחדות כגון חוזק, גמישות, רכות, מבנה וכושר ספיגה.

עץ למזלו של היצרן, חומר הגלם הסיבי העיקרי שלו, העץ, מחדש את עצמו ברציפות. המקורות העיקריים של העץ לתעשיית הנייר הנם העצים הגדלים ביערות העצומים של סקנדינביה ושל צפון אמריקה ועצי היערות הטרופיים, שתוכם קשה וצמיחתם מהירה יותר. יערות אלה משומרים היטב על מנת להבטיח אספקה של עצים לכל המטרות. במקום כל עץ שנכרת, נשתלים שניים- שלושה עצים צעירים. עם צמיחת העצים, מדללים אותם כדי לאפשר לחזקים ולבריאים שבהם להתפתח. השיטות החדשות מבטיחות גידול מהיר, טוב וסלקטיבי יותר של העצים הטובים ביותר. גם העצים שנכרתים למטרות הדילול משמשים את תעשיית הנייר. העצים נכרתים, נגזרים לבולי עץ ומועברים למפעל תאית. שם מסירים מהם את קליפת העץ המשמשת דלק לדוד המפעל ואילו בולי העץ מעובדים לתאית.

נייר פסולת - מיחזור בישראל, כברוב מדינות העולם, ייצור קרטון וסוגי נייר מסוימים מתאית, אינו תמיד כלכלי. לכן, משתדלת תעשיית הקרטון והנייר להשתמש בנייר פסולת ממוחזר כתחליף לתאית. למעשה, "פסולת" אינה המילה הנכונה לפי השקפתו של יצרן הנייר והקרטון. נייר זה משמש מקור חשוב של חומר גלם. בבריטניה, למשל, משמש נייר ממוחזר כחומר הגלם של כמעט חצי מכמות הנייר והקרטון המיוצרת שם. ישראל עדיין מפגרת בהרבה, בשיעור נייר הפסולת שנאסף. תעשיות אחרות מועטות מסוגלות להשתוות להיקף כזה של ניצול פסולת כחומרי גלם. לשימוש בנייר ממוחזר יש תפקיד חיוני בקביעת כושרה של תעשיית הנייר בכלל והישראלית בפרט, להתחרות בנייר מיובא. השימוש בו חוסך סכומים גדולים של מטבע זר שהיה דרוש כדי לרכוש תאית מיובאת. נייר הפסולת נאסף וממוין ומסולקים ממנו חומרים זרים כגון חבלים, תיל, סיכות וחומרים פלסטיים, לאחר מכן עובר הנייר הפסולת תהליך מורכב של ניקוי מצבעי הדפוס שבו, באמצעות כימיקלים ושטיפות, לפני שהוא הופך כשיר לשמש חומר גלם לייצור נייר מחדש. לנוכח הבעיות הטכנולוגיות הקיימות בסילוק המזהמים ובמיון הפסולת לסוגיה השונים, ניתן לייצר מנייר ממוחזר, בדרך כלל, רק סוגי נייר וקרטון מסוימים. מכל מקום, סוגים אלה מהווים חלק נכבד מסך כל הייצור והם כוללים, בין היתר, נייר עיתון וחומרי אריזה שונים. היצרנים מפתחים בהתמידה טכניקות חדישות של הפרדה וטיהור כדי לשפר את איכות הקרטון והנייר המיוצרים מפסולת. כמויות קטנות של נייר פסולת בעל איכות גבוהה, לדוגמא, עודפים מבית דפוס, ניתנים לשמש כתחליף לתאית מעץ, גם בייצור של סוגי נייר בעלי איכות גבוהה.

חומרי גלם- סיבים עיקר הסיבים בתעשיית הנייר מקורם בעץ, כאשר הסיבים הם ראשוניים (מקורם ישירות מהעץ) או משניים (מיחזור נייר). ישנה חלוקה עיקרית בין סוגי הסיבים המקנים לנייר את התכונות הרצויות. הסיבים נחלקים ל-2 קבוצות עיקריות המכילות בתוכן תת קבוצות. 2 הקבוצות העיקריות הן: סיב ארוך- מופק בעיקר מעצי מחט, במידת אורך של מעל 2 מ"מ. סיב קצר- מופק בעיקר מעצי ליבנה ואקליפטוס, במידת אורך של 1 מ"מ ואף נמוך מזה. בין שאר התכונות שהסיבים מקנים; בסיב הארוך בולטת התכונה המקנה לנייר חוזק קריעה גבוה, ואילו תכונה חשובה שהסיב הקצר נותן לנייר היא מבנה גיליון אחיד.

חומרי גלם: תוספות בהתאם לסוגי הנייר המיוצר משתמשים בתוספות ובחומרי גלם שונים. אלה כוללים חומר להלבנה וחלקות, אלום ושרף למניעה של התפשטות הצבע, צבעים או פיגמנטים לצביעה, עמילן, פולימרים וחומרים סינתטיים. כל החומרים האלה מעורבבים היטב בסיבים ותערובת זו מהווה את החומר המשמש לייצור הנייר.

מים יסוד חשוב נוסף הדרוש לייצור הנייר הוא המים. תעשיית הנייר מעבדת מליונים רבים של ליטרים מים ליום, אך רובם של המים אינם נצרכים ממש, אלא ממוחזרים כל העת. המים חייבים להיות נקיים ומטוהרים, אחרת אינם מתאימים לשימוש בתעשיית הנייר. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בשימוש החוזר של המים. אם מצליחים לסנן את כל החומרים המזהמים שנקלטים במים בשעת תהליך הייצור, ניתן להשתמש במים שימוש חוזר מספר פעמים.

הכנת התאית תהליך ייצור הנייר מתחיל בתאית שמיוצרת מעץ. מנייר פסולת, או מאחד מחומרי הגלם שתוארו לעיל. ניתן להפיק תאית לייצור נייר במספר שיטות : תאית מכנית :זהו תהליך של טחינת בולי עץ , עיקרון הטחינה הינו פשוט ודומה לטחינה עם אבן רחיים . ניתן לשפר את הטחינה המכנית ע"י תוספים תרמיים ומכניים שונים כגון: תוספת קיטור , טחינה בלחץ גבוה וכו' תאית כימית: זהו תהליך בו קוצצים את העץ לשבבים ומבשלים אותו עם תוספת כימיקלים. באמצעות הכימיקלים ניתן להמיס את הליגנין (חלק העץ שאינו סיבי) ובכך לשפר את איכות התאית. התאית הכימית נחלקת לשני סוגים עיקריים : תאית מסוג סולפיט ותאית הקראפט. ההבדל באופן הפקתם הינו בסוג הכימיקל אתו מבשלים את שבבי העץ , כאשר בתהליך הקראפט ניתן להסיר באופן מקסימלי גם את שרפי העץ אשר אינם רצויים לייצור הנייר. תאית הקראפט נחשבת לחזקה ביותר. התאית המכנית נחשבת לחלשה ביותר. ישנם סוגי תאיות נוספים המופקים בשילוב חלקי של התהליך המכני והתהליך הכימי. אלו תאיות מסוג כימית למחצה ו כימו מכני. אחוז יעילות ניצולת התאית בשיטה המכנית יכול להגיע ל97% לעומת 60%-40 יעילות בניצולת התאית הכימית. את התאית המופקת ניתן להלבין לדרגות לובן רצויות באמצעות חומרים מחמצנים כגון: כלור דיאוקסיד ,מי חמצן ועוד אם מפעל התאית אינו צמוד למפעל הנייר, מייבשים את התאית כדי לאפשר את העברתה למפעל הנייר, שם היא מעורבבת שוב במים. בהמשך תהליך הייצור, מוסיפים לתאית כימיקלים שונים, חומרי מילוי, צבעים וכד', לפי סוג הנייר המיוצר. תוספות אלו עשויות להעניק לנייר פני שטח חלקים יותר ולאפשר ייצור ניירות צבעוניים וכדו'. תערובת זו, שבה 99% מים ורק 1% סיבים נקראת "חומר". כדי לייצר נייר, יש לפרוש את החומר בשכבה דקיקה ולהוציא ממנו את רוב המים. זהו תהליך המתבצע במכונת הנייר. נייר פסולת המיועד להפוך לתאית, חייב להיות ממוין, מרוסק ונקי מגופים זרים כגון סיכות וחומרים פלסטיים. לאחר מכן הוא מעורבב במים והופך לחומר המתאים ליצור הנייר. במידה ומשתמשים בפסולת נייר על מנת לייצר נייר לבן, יש להוציא ממנה את דיו הדפוס, לנקותה ולהלבינה.

הנייר ומכונות הנייר מפעל נייר או קרטון חדיש הנו תשלובת תעשייתית גדולה ומורכבת. המפעל מסוגל לסחרר מים ולייצר חשמל כדי לספק צריכתה של עיר בגודל בינוני. הרכב אופייני של מפעל כזה הוא כלהלן: מתקן לטיהור מים, לניקויים לפני תהליך הייצור ולאחריו. בדרך כלל, מוקם מפעל הנייר סמוך לנהר או למקור מים, כדי להבטיח הספקה סדירה של מים.   תחנת כוח, ליצירת חשמל ולהנעת המכונות וליצור הקיטור הדרוש לתהליכי הייבוש.   המפעל עצמו, המכיל את מחלקת ההכנה של חומרי הגלם, מכונות הנייר, שטחי הגימור, האריזה והאחסון, המעבדות לביצוע ביקורת האיכות, המחקר והפיתוח, מחלקת המשלוחים, אזור החנייה לרכב תובלתי, השירותים לעובדים כגון מסעדות, חדרי רחצה וחדרי ארונות. כן קיימים במפעל בתי מלאכה שתפקידם לדאוג לתחזוקה, טיפול ותיקון של המכונות והציוד שבו.   מכונת הנייר החדישה הנה מתקן מכני רב ממדים. אורכן של כמה מהמכונות מגיע עד ל-90 מטר והן מייצרות בכל שעה גיליונות רצופים ענקיים של נייר, באורך של יותר מ-30 קילומטר, בצורת גלילים. מחיר מכונה כזו, עם כל הציוד הנלווה, מגיע למאות רבות של מליוני דולרים. כדי שהשקעה הענקית הזו תשתלם, חייבת מכונת הנייר לפעול ברציפות, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. מכונה אחת כזו עשויה ליצר, בשבוע אחד, גיליון נייר שאורכו משתרע מניו יורק עד ללונדון. מכונות המייצרות סוגי נייר מיוחדים, מופעלות במהירויות נמוכות יותר, על מנת להשיג את התכונות המבוקשות. חלקו הראשון של המכונה ידוע בשם "החלק הרטוב". פה זורם החומר המוכן על גבי רשת עדינה נעה, שעשויה בדרך כלל מחומר סינתטי. המים שבחומר ניקזים ברובם דרך חורי הרשת, בסיוע של ארגזי יניקה הממוקמים מתחתיו, ובחלק מהמקרים גם מעליו, כך שעל גבי הרשת נשאר סבך של סיבים לחים משלובים זה בזה. אם יש לסמן את הנייר בסימן מים, נעשה הדבר בעזרת גליל מיוחד שנקרא "גליל דנדי" או "גלילי קישוט" הלוחץ את הסימן לתוך הנייר הלח בשעת מעברו. בהמשך, עובר הנייר מעל לגליל "קוץ" שהוא גליל מחורר, המוציא מים נוספים על ידי יניקה מתוך הגליל. לעיתים, מייצרים נייר או קרטון לדפוס בעזרתן של שתי רשתות והסחיטה מתבצעת בחלק הרטוב. תהליך זה עוזר לייצר נייר חזק ובעל שני צדדים זהים. בשלב זה מכיל הנייר כ- 25% סיבים ו-75% מים והוא כבר חזק כדי לשאת את משקלו העצמי בהמשך התהליך. הנייר נישא על גבי רצועת לבד דרך גלילי כבישה ענקיים, הסוחטים ממנו מים נוספים ומהדקים בחוזקה את סבך הסיבים. אך הנייר עדיין די רטוב ומכיל כ-40% סיבים ו-60% מים. עתה מתקדם הגיליון לחלקו השני של המכונה הידוע בשם "החלק היבש". פה נע הנייר סביב שורה ארוכה של גלילי יבוש מוסקים בקיטור, גלילים אלה מייבשים את הנייר עד לתכולת הלחות הסופית שלו שהיא בערך 6%. אילו היו ממשיכים בייבוש הנייר עד להוצאת כל הלחות, הוא היה נחלש והופך בלתי יציב, משום שהיה קולט לחות מהסביבה והיו נגרמים שינויים בתכונותיו ובמידותיו. סוגים מסוימים של נייר, לדוגמא אלה המשמשים לדפוס בצבע, עוברים תהליך נוסף של ציפוי בעמילן. טיפול זה מעניק להם גימור ומונע תלישת סיבים מפני הגליון. לאחר הציפוי (מריקה) מועבר הנייר דרך גלילי יבוש נוספים. לבסוף, עובר הנייר דרך גלילי מעגילה (קלנדר) כבדים, שמחליקים אות כבמגהץ קיטור. אחר כך מגולל הנייר בגלילים ענקיים שמשקלם מגיע לכדי 25 טונות. תהליך הייצור של הנייר הוא רציף ומחייב מיומנות רבה של מפעילי המכונות כדי לפנות את גלילי הנייר הגדולים מהמכונה ולהציב במקומם סלילים ריקים לקבלת הנייר, כל זאת בשעת פעולה של המכונה במלוא מהירותה. חלק מגלילי הנייר המיוצרים נחתכים בדרך כלל לגיליונות. המעבדה של מפעל הנייר בודקת ברציפות דגימות של נייר בשעת יצורו ומעבירה את התוצאות למפעילי המכונות כדי להבטיח את איכות המוצר. במפעל מודרני, מבוקר תהליך היצור באמצעות מחשב.

נייר בכל מקום ובכל יום המגוון האפשרי של צריכת הנייר הוא כמעט אין סופי ודרכים חדשות לשימוש בו מתגלות מדי יום. להלן דוגמאות לשימוש הנעשה בנייר בחיי היום יום: בית - טפטים, ממחטות נייר, נייר טישיו, נייר טואלט, מגבות מטבח, מוצרים סניטריים, גיליונות נייר, חיתולים לשימוש חדש פעמי, צלחות וכוסות מנייר, אהילים, סיגריות, ציפויים דקורטיביים.   כסף- שטרות כסף, שיקים, הוראות תשלום, פוליסות ביטוח, דיווחי בנקים, חשבונות/קבלות (קיימים ניירות בטיחות מיוחדים המגלים ניסיונות לעשות בהם שינויים או זיופים).   מקום עבודה/ המשרד- נייר כתיבה והדפסה, נייר שכפול, נייר לצילום מסמכים, נייר פחם, נייר סופג, הוראות, חשבונות, תיקים, סלילי מחשב, קטלוגים, חוזרים, ספרונים.   מקום העבודה/ התעשייה - נייר עטיפה, נייר אריזה, קופסאות, שקים, ארגזים, מדבקות.   בית הספר- ספרי לימוד, מחברות, מפות, טבלאות, נייר גרפים, נייר ציור.   נסיעה- כרטיסים, דרכונים, מזוודת, לוחות זמנים, מדבקות, אטמים ומסננים למכוניות, רשיונות.   תחביבים ושעות הפנאי- ספרים, צילומים, ציורים, נייר תוים, קלפים, משחקים חברתיים, תכניות, תפריטים, כובעי נייר, אריזות לתקליטורים.   מזון- עטיפה ואריזה, שקיות נייר, קופסאות קרטון, תבניות.   תקשורת- נייר לכתיבה, הדפסה, לדפוס, מעטפות, עיתונים, קופונים, בולים, כרטיסי ברכה, יומנים, מדריכי טלפון.   תעודות ומסמכים- תעודות לידה ופטירה, צוואות, אישורי בעלות, מסמכים היסטוריים ומדעיים, תעודות גמר והסמכה.   רפואה- נייר להגנה על סטריליות של מכשירים, תחבושות, בגדים בבית החולים, מסיכות פנים, סדינים לשימוש חד פעמי.   שימושים מיוחדים- בידוד חשמלי, מעגלים מודפסים, מסנני מים, אוויר,שמן וכיו"ב. חומרים לניקוי ומירוק, בידוד נגד רטיבות וקורזיה.

סוגי נייר וקרטון הנה כי כן, הנייר הנו חומר מופלא, המיוצר בצורות רבות ושונות. הוא עשוי להיות עמיד או בעל תוחלת חיים קצרה, עדין או חזק, זול או יקר, שכיח או נדיר, נשמר או מושלך לפסולת. קיים נייר רך או גס, עמיד בפני שריפה או דליק, עמיד בפני רטיבות או בעל כושר ספיגה רב, אטום לאור, מעביר אור או שקוף והוא משמש ללימוד להגנה או לקישוט. את הנייר ניתן להרוות בנוזלים, לשוות לו גוון נוצץ או מתכתי, או לתת לו צורה של קרפ. הוא ניתן לשימון, לזיגוג, להיפוך, לקיפול, קימוט, חיתוך, קריעה, המסה, עיצוב והבלטה. אפשר לצבעו, לצפותו, להדפיס עליו, לסמנו, להדביקו לעצמו או לאריגים, לחומרים סינטטים ולמתכת. כמה מסוגי הניירות העיקריים מתוארים להלן: ניירות דפוס וכתיבה אלה כוללים נייר דפוס לכל סוגי הספרים, התקופונים, העלונים וכו', נייר לכתיבה ביד, במכונה ולשכפול. ניירות כתיבה עוברים תהליך של ציפוי בעמילן ("סייז") כדי למנוע את התפשטות הדיו (FEATHERING). אחרי כן הם עוברים תהליך של גיהוץ ב"קלנדר" להחלקתם. לעיתים הם מועברים ב"סופר קלנדר" לשם השגת ברק גבוה. ניירות כתיבה נבחרים, לעיתים קרובות, מפני שמראם וצורתם נעימים לעין ולמגע. לכן, תהליך הגימור חשוב ביותר. ניירות דפוס גם הם עוברים תהליך של ציפוי בעמילן. לעיתים קרובות הם מצופים בתמיסת חרסית או גיר, לפני הגיהוץ בקלנדר, על מנת לשפר את פני השטח והבהירות ולהתאימם לדפוס באיכות גבוהה. מלבד התאמה טובה לדפוס, עליהם להיות חזקים כדי לעמוד במאמצים הנדרשים בשעת המעבר במכונות הדפוס. ניירות עטיפה ואריזה ניירות אלה מיוצרים אף הם במגוון רחב של סוגים: ניירות פרגמנט עמידים בפני שומן, נייר לאריזת ירקות, למרגרינה, לביסקוויטים וכו'. ניירות עטיפה רווים בחומרי שימור, לעטיפת פרי הדר לדוגמא, ניירות סולפיט לבנים לשקי נייר לבנים וניירות קרפט חומים לייצור של נייר עטיפה רגיל ולייצור של שקים חזקים- בעלי דפנות רב שכבתיות לאריזת מלט, דשנים או כימיקלים. חומרים לייצור קופסאות או תיבות ניירות אלה מיוצרים כחומרי גלם, בעיצוב גלי או שטוח, עבור תעשיית הקופסאות, לאריזה ולהגנה על מוצרי תעשייה וחקלאות רבים. סוג נייר זה מיוצר בעיקר מניירות פסולת. קרטון הקרטון כבד, עבה וקשיח יותר מהנייר. לקרטון שימושים רבים, במיוחד באריזה. הקרטון עשוי מאותם חומרי הגלם כמו הנייר, אך תהליך ייצורו שונה במידת מה. במקום שהתאית זורמת על גבי הרשת, היא נמצאת בתוך מיכלים בהם מסתובבים גלילים מצופים ברשת. שכבות התאית נדבקות לגילים המסתובבים ומתחברות יחדיו לבנייתו של גיליון עבה יותר. הגיליון עובר את התהליך של כבישה וייבוש כמו הנייר. ככל שהנייר עבה יותר, קשה יותר לנקז את המים. לכן, כדי לייצר קרטון או נייר רב שכבתי, מייצרים תחילה מספר גיליונות בעובי קטן ובמקביל על מספר רשתות. כאשר הגיליונות לחים עדיין, הם מושמים זה על גבי זה ונלחצים. כך מתקבל גיליון עבה של קרטון. יתרון נוסף בשיטה זו הוא בכך, שניתן לשנות את תכונות הסיבים בחלקו העליון של הקרטון הפנימי ובחלקו התחתון. למשל, תכונות הדפסה טובות לחלקו העליון, נפיחות לרובד האמצעי ותכונות הדבקה וספיגת צבע לחלקו התחתון. אחרי חיבור הגיליונות זה לזה, נמשך התהליך כמו במכונת נייר רגילה. נייר עיתון נייר עיתון הוא זה הנועד להדפסת עיתונים והוא נצרך בכמויות אדירות. עליו להיות חזק כדי ל"רוץ" במהירות גבוהה דרך מכבשי הדפוס ובעל איכות טובה כדי לקלוט טקסט ותמונות מודפסות. בו בזמן, עליו להיות זול וקל משקל ככל האפשר, כדי לצמצם את הוצאות ההובלה. כמות גדולה מנייר עיתון מיוצרת כיום על ידי מיחזור של עיתונים ישנים, אחרי שעברו תהליך של גריסה, ניקוי והוצאת הדיו. נייר דק ורך (טישיו) ניירות דקים ורכים (טישיו) הם ניירות קלים, בעלי כושר ספיגה, הכוללים נייר טואלט רך, מגבות משטח, מגבות יד, ממחטות נייר וכד'. תהליך הייצור דומה בעיקרו לזה של סוגי נייר אחרים. אחרי הייצור הם "מעובדים" על ידי חיתוך, קיפול או גילול ואריזה. כל השלבים האלה מבוצעים במפעלים מיוחדים והמוצר המוגמר מופיע בסוף התהליך כשהוא ארוז ומוכן לשיווק. מוצר זה הוא חדש יחסית ובייצרו משתמשים בטכנולוגיות החדישות ביותר ובמכונות שרוחבן עד 5 מטר ושמהירותן 70 קילומטר לשעה. תעשיות מסייעות ייצור נייר כיום הוא משימה פשוטה לכאורה והאמצעים לכך הם בהישג יד. אולם המילה "פשוטה" אין משמעותה שהדבר גם קל. ייצור נייר בכמויות האדירות ובמגוון הרחב של איכות וצורה הנדרשים כיום, הנה משימה מורכבת הדורשת מיומנות גבוהה וארגון יעיל הן בתוך החברה פנימה והן מחוצה לה. תעשיית הנייר בכלל ובארץ בפרט, תלויה בין היתר בתעשיות ובגופי סיוע הבאים: ספקי חומרים ושירותים ספקי תאית לסוגיה, שהיא חומר הגלם העיקרי. יצרנים של מכונות הנייר ויתר המערכות האלקטרוניות, הדרושות לתהליך הייצור. תעשיות עזר המייצרות לבדים, רשתות, ציוד עזר, מערכות לבקשת התהליך, צבעים, חומרי מילוי וכד', שבלעדיהם אין ייצור נייר. תעשיות ההובלה כדי לשנע את הכמויות הגדולות של חומרי הגלם ושל המוצרים המוגמרים, בים וביבשה. רשויות המים המספקות את כמויות המים הנקיים הדרושים לתהליך וכן הגורמים הטפלים בתהליכי המיחזור והטיהור. תעשיות האנרגיה כמויות גדולות של חשמל ודלק נצרכים מדי שנה. ברוב המפעלים קיימים מתקנים לייצור עצמי של חשמל, נוסף לרשת הארצית. אספני נייר פסולת קבלנים, רשויות מקומיות, קבוצות מתנדבים ואזרחים מן השורה. לקוחות תעשיות הדפוס, ההוצאה לאור, יצרני אריזות ומעבדים של מוצרי הנייר למוצרים מוגמרים. איכות הסביבה תעשיית הנייר מודעת זה זמן רב לצורך להגן על איכות החיים ולשמור את המקורות הטבעיים מפגיעה בתהליכי הייצור התעשייתי. תעשיית הנייר היא כמעט התעשייה היחידה שחומרי הגלם שהיא צורכת מתחדשים או ממוחזרים כמעט במלואם. בתקופה האחרונה חלה התקדמות תמידית בשימוש יעיל יותר של האנרגיה, בשימור המים ובמניעת הזיהום הסביבתי. העץ אינו חומר שכמותו סופית ומוגבלת והוא מתחדש כל העת. במקום כל עץ שנכרת לצורך תעשייתי, נשתלים שניים או שלושה אחרים. תעשיית הנייר משתמשת בעצים נושרים ובסוגי עץ שאינם מתאימים לשימושים אחרים. לכן, יש לתעשיית הנייר עניין לשמור על יערות בריאים המשמשים גם לשימור הנוף והטבע. נייר פסולת הוא חומר גלם שחשיבותו גוברת והולכת. בישראל עדיין לא הגענו לאיסוף של נייר פסולת בהיקף אליו הגיעו רוב ארצות אירופה ואמריקה. אילו הצלחנו לאסוף כמויות גדולות יותר, הייתה המדינה חוסכת סכומים גדולים במטבע חוץ שמוציאים כעת לרכישת תאית מחו"ל. כמות של עד 100 טונות מים נדרשת כדי ליצור טונה אחת של נייר. מעט מאוד ממים אלה נצרכים עד תום. אילו המפעל היה פולט את המים לאחר התהליך, לא זו בלבד שהיה גורם לבזבוז עצום, אלא גם לזיהום של מי המקורות והנחלים. לכן,עושים יצרני הנייר ככל הניתן כדי למחזר כמות גדולה של מים בתוך תחומי המפעל. בממוצע נעשה במים שימוש חוזר עד ל-8 פעמים. כך מנצלים כמעט את כל סיבי התאית שנשארים במים בתהליך הייצור ומחזירים אותן למעגל הייצור, כחומר גלם. יצרני הנייר ערים גם לבעיית האנרגיה ושימורה והם עושים צעדים משמעותיים בעניין זה. כחלק מפתרון הבעיה הותקנה במנא"י טורבינה חידשה לייצור חשמל, כדי להקטין את כמות הדלק הדרושה להפעלתה.